פסק-דין בתיק ת"א 9416-11-08

א.      מבוא

1.         בדיון שהתקיים ביום 1.2.2012 הסכימו הצדדים על עקרונות להסכם פשרה, ועל פתרון המחלוקת שנותרה בעניין קביעת סכום הפשרה באמצעות הליך של גישור, או באמצעות מומחה שימונה על ידי בית המשפט.

            הסכמות הצדדים כפי שפורטו בפרוטוקול בית המשפט מיום 1.2.2012 קבלו תוקף של החלטת בית משפט.

2.         במהלך הדיון אשר התקיים ביום 15.2.2012 הסכימו הנתבעים, באמצעות באי-כוחם, להצעת בית המשפט לפיה סכום הפיצוי שישולם לתובע בגין ויתורו על תביעה זו, וכן בגין ויתורו על תביעה מקבילה המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, יקבע על ידי בית המשפט על סמך טיעונים קצרים בכתב שיומצאו לבית המשפט על ידי ב"כ הצדדים, ואשר אליהם יהיו ב"כ הצדדים רשאים לצרף מסמכים לביסוס טענותיהם, כולל חוות דעת של שמאים שנעשו לבאר נושא המחלוקת. בנוסף לכך, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק את סכום הפיצוי שישולם לתובע ע"י הנתבע 1 על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט לפי סעיף 79א' בחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, ומבלי שבית המשפט יהיה חייב לנמק פסיקתו זו.

3.         ביום 22.2.2012 הודיע ב"כ התובע לבית המשפט על הסכמת התובע להצעת בית המשפט.

 4.        ביום 23.2.2012 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להצעת בית המשפט. בנוסף, נקבע בהחלטה מיום 23.2.2012 כי על הצדדים לנהוג בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 15.2.2012.

5.         הצדדים פעלו בהתאם להחלטות בית המשפט מיום 23.2.2012 ומיום 15.2.2012 והמציאו לבית המשפט טיעונים בכתב אליהם צרפו מסמכים נוספים, ובכלל זה חוות דעת של שמאי מקרקעין, אישורים שונים, דוגמת אישורים וחוות דעת מאת רואה חשבון, דרישות תשלום שהוצאו על פי סעיף 4 לפקודת המיסים (גביה) על ידי משרד התשתיות-נציבות המים, האגף לסיוע וגביית היטלים, דו"חות יתרות חוב (היטל איזון) שהוצאו על ידי רשות המים, ומסמכים נוספים אשר כללו, בין היתר, גם תצהיר של מר גסאן שריף מנסור, והתכתבויות עם חברת מעיינות המשולש בע"מ הפועלת כתאגיד מים וביוב בעיר טירה.

6.         במהלך הדיון מיום 15.2.2012 הודיע ב"כ הנתבעים כי "אנו מסכימים להצעת בית המשפט, וכן מקובל עלינו ואנו מסכימים שביהמ"ש יקבע את סכום הפיצוי אף מבלי שנגדיר את המחלוקת הכספית בתוך מסגרת מסוימת".

7.         בסעיף 6 לכתב טיעוניו שהומצא לבית המשפט הדגיש ב"כ התובע כדלקמן:

            "6. ... סוכם על מתווה עקרוני לפיו במטרה למנוע/להסיר את עושק המיעוט הסכים התובע למכור את מניותיו לאיהאב שהסכים לקנות את מניות התובע... לפיכך סוכם כי השווי יקבע על ידי בית המשפט כאשר הצדדים הסכימו מראש שסכום התמורה ייקבע מבלי שהצדדים עצמם יגדירו את המחלוקת הכספית..... מוסכם כי בית המשפט יביא בחשבון בקביעת שווי הממכר גם את הפיצוי שמגיע לתובע...".

ב.         הכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין שהוגשו לתיק בית המשפט על כל נספחיהם, בתצהירים השונים שהוגשו לתיק בית המשפט, לרבות תצהירי העדויות הראשיות על כל נספחיהם, בחוות הדעת של שמאי המקרקעין ושל רו"ח נאיל מנסור על כל נספחיהם, ולאחר שעיינתי בכל יתר המסמכים שבתיק בית המשפט וקראתי את הטיעונים בכתב אשר הוגשו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין זכאי התובע לקבל פיצוי בגין ויתורו על טענותיו ותביעותיו כלפי הנתבעים (או מי מהם), הן בגין ויתורו על תביעותיו מהנתבעים במסגרת התביעה דנן, והן בגין ויתורו על תביעתו הנוספת אשר הוגשה על-ידו לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא בקשר להעברת מניותיו של התובע בחברה שעיסוקה בתפעול הבאר נושא המחלוקת בתביעה דנן (להלן: " התביעה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא"). לפיכך הנני פוסק בזאת כדלקמן:

1.         כל מניותיו של התובע בחברות המהוות את הנתבעות  3 ו-4, בתוספת כל זכויותיו של התובע למניות בחברות אלה,  וכן כל זכויותיו של התובע בבאר הנמצאת בחלק מחלקה 89 שבמגרש 7765 (להלן: " הבאר") - תוקנינה במלואן לנתבע מס' 1, מר איהאב מנסור.

2.         בתמורה לכך שהתובע יעביר לבעלותו של הנתבע מס' 1, מר איהאב מנסור, או לחלופין - יוותר באופן סופי, מלא ומוחלט, לטובתו של מר איהאב מנסור על כל מניותיו אצל הנתבעות 3 ו-4, על כל זכויותיו למניות אצל הנתבעות 3 ו-4, ועל כל זכויותיו בבאר, ובנוסף לכך - בתמורה לויתורו הסופי, המלא והמוחלט של התובע על כל תביעותיו כנגד הנתבעים ו/או מי מהם, הן בגין התביעה דנן, והן בגין התביעה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא,  ישלם הנתבע 1 לתובע פיצוי סופי מלא ומוחלט, עבור כל המניות והזכויות הנ"ל, וכן עבור ויתורו הסופי המלא והמוחלט של התובע על כל תביעותיו בתביעה בתיק זה ובתביעה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, בסך כולל של 360,000 ש"ח [שלוש מאות ושישים אלף שקלים חדשים (להלן: " סכום הפיצוי")].

3.         א.         הנתבע מס' 1, מר איהאב מנסור, ישלם לתובע את מלוא "סכום הפיצוי" ב- 6 (ששה) תשלומים חודשיים עוקבים ורצופים, אשר סכומו של כל אחד ואחד מביניהם יסתכם בסך של- 60,000 ש"ח (שישים אלף שקלים חדשים).

ב.         מועדי פירעונם של 6 (ששת) התשלומים המנויים לעיל יהיו בתאריכים 25.4.2012, 25.5.2012, 25.06.2012, 25.7.2012, 26.8.2012, ו- 25.9.2012.

ג.          במידה ותשלום כלשהו מבין 6 (ששת) התשלומים הנ"ל לא יפרע במלואו במועד הקבוע לפירעונו - אזי מלוא יתרת "סכום הפיצוי" אשר טרם נפרעה לידי התובע (או לידי מי מטעמו) בכל מועד רלבנטי תעמוד לפירעון מיידי, והנתבע מס' 1, מר איהאב מנסור, לא יהיה זכאי עוד לפרוס את "סכום הפיצוי" לתשלומים כלשהם.

בנוסף, ולמען הסר כל ספק, מוסכם ומובהר בזאת כי תשלום כלשהו ע"ח "סכום הפיצוי" אשר יפרע ע"י הנתבע 1 באחור שאינו עולה על 7 (שבעה) ימים מהמועד שנקבע לפירעונו בהתאם לאמור בסעיף 3(ב) דלעיל של פסק דין זה  - יחשב כתשלום שנפרע במועד שנקבע לפירעונו לפי האמור בסעיף 3(ב) דלעיל.

ד.         בכל מקרה ש"סכום הפיצוי", או כל חלק הימנו, לא יפרע במועד שנקבע לפירעונו בהתאם לאמור בפסק דין זה - יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, מהמועד שנקבע בפסק דין זה כמועד לפירעונו של כל תשלום ותשלום ע"ח פירעון מלוא "סכום הפיצוי", ועד למועד פירעונו במלואו ובפועל של כל תשלום רלוונטי ע"ח פירעון "סכום הפיצוי".